שאמאניזם

 

 

 שאמאניזם - הנתיב המיטיב לבריאות ולמצוינות אישית וחברתית

 

השאמאנים - שומרי האש הנצחית

 

 

 

הקדמה

 

כנצר לשאמאנים צוענים התוודעתי לשאמאניזם כבר בילדותי. סבתי באבא-לקארקה, אשת-רפואה, שכינוייה בפולין היה גם זנחורקה-Znahorka. לתמה מדוע סבתי נראית יותר כאצילה פולנייה מאשר צוענייה, ראה כאן. סבתי למדה את סודות השאמאניזם מאביה הזנחורק.

 אני גם נצר לרבנים מקובלים (המלחמה והשואה הארורות יצרו שילובים כאלה. אם כי אני מאמינה ועדה לכך שכאלה יכולים להיווצר גם במצבים אחרים).

   בתוך הכאוס של העת ההיא, ובייחוד בתוך הגיהינום הארור של מלחמת העולם השנייה והשואה שפקדה את היהודים והלא יהודים כאחת, הרבה מסודות משפחתי אבדו. אחרי המלחמה הורי הביאו את השואה הפרטית שלהם הביתה, אך קיימו הסכם בלתי חתום שבשתיקה. מתוך ערפל כבד שתמיד היה תלוי מעל הביוגרפיה של משפחתי (ראה על עצמי), ולחישות מסתודדות הצלחתי לדלות את המעט שנותר, והוקסמתי מכך שאני שייכת למורשות עתיקות מופלאות, זו הצוענית מחד וזו של המיסטיקה היהודית – הקבלה – מאידך. ביחד עם הקסם התערבבה לה גם המועקה. עם זאת, המורשות וההדרכה של אבותי הביאוני אל הנתיב הישר (נתיב השאמאנים), נתיב המודעות, המטאפיזיקה, המיסטיקה והשאמאניזם, והוא זרם בעורקי והיה נטוע בגנים שלי מלכתחילה.

 

עוד לפני שידעתי לקרוא אלפבית ידעתי לקרוא בקלפים. את האלפביתי למדתי בעצמי כבר בגיל ארבע. בגיל חמש כבר קראתי ספרים.

 

שהיתי תקופות עם שאמאנים מאסטרים, למדתי את דרכם והם קידשוני לסוד אומנותם. סְפַרָי מספרים את הסיפורים (ראה ספרים שכתבתי). כאשר הצטרכתי להגיש תזה לתואר השלישי שלי במטאפיזיקה לא היה טבעי יותר מלעשות אותו על שאמאניזם. המאמר שמובא כאן הוא חלק מהתזה שלי.

 

******* 

בשנים אחרונות אנו עדים לתנועה גדלה והולכת אשר צוברת עוצמה ותאוצה, שבה שומרי החוכמה העתיקה, השאמאנים, קיבלו השראה רוחנית לעשות את דרכם לעברנו, "האחים הלבנים" (שכוללים את כל הגזעים). בהרבה מקרים הם עוזבים מאחוריהם את אדמתם ומולדתם כדי לעמוד במשימה הזאת. זוהי תנועה דו-סטרית, גם "האחים הלבנים" נמשכים יותר ויותר לעבר השאמאנים, דרכם והחזון שלהם, כדי למצוא רפואה ועצה לבעיותיהם הפיזיות והרוחנית, ובהרבה מקרים הם עצמם הופכים לשאמאנים.

  

מדוע אנו עדים לתופעה זו? 

 ההופעה המחודשת של השאמאניזם בקנה מידה גדול, שנובאה על ידי השאמאנים מזה דורות רבים, אינה צרוף מקרים. ברמה המקרוקוסמית זהו השחר של עידן הדלי, לאחר שהשמש שהתה בדגים במשך יותר מ-2000 שנה. נקודת המפנה של העידנים באה עם השקיעה של הדגים וזריחת הדלי. עברו עלינו התפתחויות של יותר מ-2000 שנה (על פי הלוח הגרגוריאני). האנושות אינה עוד שבעת רצון מן התשובות שהמדע מספק, וגם לא מאלה שמספקות הדתות הממוסדות. אין ספק בכך, בעולם מנשבות רוחות של שינויים רדיקלים.

 

רבים האנשים בכדור הארץ החשים פחד, בעוד שרבים אחרים חדורים בביטחון ובתקווה. אין עדיין וודאות כיצד השינויים המתרחשים ישפיעו עלינו: האם יתקיימו הנבואות אודות האסונות, או דווקא אלה המנבאות התפתחות ממד חדש של מודעות? התשובה תלויה באנושות עצמה, והתוצאה חייבת להיקבע על ידי השקפת עולם הוליסטית והקשר שלה עם הכוליות – השקפה שמאפיינת את התרבות השאמאנית מקדמא דנא.

 

כולנו, בכל רחבי כדור הארץ, סובלים את כאבי הלידה של העידן החדש. אנו, כחלוצים של השינוי מן הישן לחדש, פועלים בממד בתולי. אנו עומדים על המפתן בין הישן לחדש, מצב שהוא עדין ומסוכן מאוד, אבל גם מבטיח. המעשים והגישה שלנו הם אשר יקבעו האם נחצה גאים את המפתן אל הממד הנאור של העידן החדש, או שמא, חלילה, ניפול אל ממד ישן חשוך מאי פעם. בנו תלוי בדבר.

 

 לידת החדש יכולה להצליח רק אם החוכמה העתיקה תתמזג עם האינטלקטוּאליוּת והטכנולוגיה המודרניות. רק אם האידיאולוגיות, דוגמות, כתות, משטרים ודומיהם ישחררו את השליטה שלהם ויאפשרו לאדם לחוות את החיים באופן ישיר וחי. רק אם יתאפשר לאדם להתקשר-מחדש לאימא אדמה, לכבד את כל הקיים בה: חי ודומם, כי כולם והכול הם הבריאה של האינטליגנציה הקוסמית (אתם יכולים לקרוא לה בכל שם שתרצו). אף אחד ושום דבר אינם עודפים או מיותרים. זהו הזמן לדעת אמיתית. זהו הזמן להחזיר את ה"עין" לדת. המילה religion פירושה religio (לטינית). re-ligio פירושו לקשור ביחד, להתחבר, להיות ביחד. יש צורך להבין את המסתורין שבדעת.

 

העידן החדש דורש עבודה רבה: את שיתוף הפעולה של כל אחד ואחד מאתנו זה עם זה ועם הכוליות, למען השלום והאיזון של כדור הארץ שהוא הבית שלנו. בעת הזו אנו צריכים לרתום את הכישרונות והיכולות שלנו לעבודה בעלת משמעות למען הכול, ובעשותנו כך, לתרום לשינוי המיטיב המיוחל לבוא לידי ביטוי.

 

ברמה האישית המקרוקוסמית, התופעה של השאמאניזם נוכחת באותה עוצמה. התקשורת הרגילה בין האנשים, דרך השפה של המילה המדוברת, היא לא השפה שהרוח והנשמה מבינות. הן מבינות דימויים, סימבולים, מוזיקה, ריקוד, טקסים, מיתוסים אשר מעוררים רגשות עמוקים. השאמאנים מדברים בסוג כזה של שפה.  

 

גורם נוסף לחזרתו של השאמאניזם הוא ההתפתחות, השימוש והגישה ההולכים ומתרחבים בהרבה מן הפרקטיקות ההוליסטיות של העידן החדש, אשר פעם היו נחלתם הבלעדית של השאמאנים או אנשי הרפואה השבטיים.

 

רבים חקרו בעבר את השאמאניזם, אבל היה צריך הרבה יותר ממחקרים אקדמאים כדי להביא אותו קרוב אל לב כולנו. בדומה לפרקטיקות עתיקות אחרות, היה צריך לקרות המשבר ברוח ובנשמה האנושית.

 

 

שאמאן

 

 

 

 

  

 

 

 

 הבנת משמעותה של המילה שאמאן ומשרתו של השאמאן מורכבת מאוד. ברצוני להציע סקירה קצרה כדי שהשאמאן ועבודתו יוצגו באור הנכון.

 

בתרבות המודרנית השימוש הכוללני במונח "שאמאן" "שאמאניזם" הוא מוטעה ומטעה. משתמשים לחלופין במונח "איש רפואה" ו"שאמאן" כאילו שהם אותו דבר עצמו, ולא כך הוא. אף על פי שהשאמאן יכול להיות, בין יתר הדברים, גם מכשף, איש רפואה, כוהן; לא כל מכשף, איש רפואה או כוהן יכולים להיות שאמאנים ובלתי אפשרי לכנות אותם כך.  הבחנה דומה חייבת להיעשות ביחס לריפוי השאמאני: כל איש רפואה הוא מרפא, אבל השאמאן משתמש בשיטה שהיא שלו ואך ורק שלו (שאותה הוא מקבל מהרוחות, האלים, העוזרים מממד אחר ומהניסיון שלו עצמו אשר נצבר במשך שנים רבות). משום כך מירקאה אליאד מגדיר את התופעה המורכבת הזאת כטכניקה של אקסטזה.

 

 

כדי לתאר איש או אישה המתקדשים לאמת (initiated) בתרבות של האמריקנים הראשונים אנשים הניחו שהמילה "שאמאן" היא של "האינדיאנים", וש"שאמאניזם" היא איזו דת "אינדיאנית" ראשונית אוניברסלית – אבל שאמאניזם אינו "דת אינדיאנית" אוניברסלית, או "פילוסופיה אינדיאנית". אין בכלל דת "אינדיאנית" אוניברסלית! ישנם מאות עמים של האמריקנים הראשונים בצפון אמריקה. לכל אחד מהם תרבות, שפה ושיטה רוחנית ייחודיות משלהם. הרבה מן העמים הללו מאוד שונים זה מזה בדת שלהם, בתרבות, בפילוסופיה ואף אחד מכל אלה אינו מתאר את האמונה שלהם בשאמאניזם. אפילו מתוך עמדה מחקרית רק מעט מן השיטות של האמריקנים הראשונים יכולות לענות על הקריטריונים של "שאמאניזם" – מן הסיבה הפשוטה שהמסע הטראנס-אקסטטי אינו החלק העיקרי של תרבות האמריקנים הראשונים. כתוצאה מכך, הרבה מהם רואים את השימוש במילה "שאמאניזם" סטריאוטיפ מעליב ביותר וניצול מסחרי של אמונת אנשיהם. הרבה מנאו-שאמאנים וחוקרים גם הם מאוד רגישים לנושא הזה, ומשתדלים להאיר את עיני האנשים אליו.

 

השאמאן הוא מומחה ומאסטר של המסע הטראנס-אקסטטי, ואינו שם נרדף למרפא השבטי או הקהילתי, כוהן או איש רפואה (למרות, שכפי שהסברתי לעיל, השאמאן יכול להיות גם כל אלה). שאמאניזם הוא פרקטיקה של מסע הטראנס-אקסטטי, והאמונות וטכניקות האופייניות שנובעות ממנו.

 

שאמאן או שאמאנקה הם אנשים אשר יכולים לנסוע לממד אחר של הקיום והמציאות ולהביא משם רפואה, עצה, עזרה, תשובה וכד'. הם חווים מציאות שונה מזו ה"רגילה" והם מביאים עמם את התנסותם משם כדי להיטיב עם עצמם, עם הזולת, עם הקהילה ועם העולם.

 

המסעות של השאמאנים לממדים ומציאויות שונות הם מוחשיים מאוד. הם נוסעים לשם בסיוע של טקסים אקסטטיים, טראנסים או חומרים משני תודעה. ההבדל בין המסעות השאמאניים האותנטיים לבין מסעות בעזרת דמיון מודרך הוא קריטי. בדמיון מודרך הנוף הנשקף לעיני הצופה מותווה על ידי המדריך או המדריכה האנושיים. הצופה יושב בדרך כלל בכורסה נוחה, מאזין להוראות המדריכים ומדמיין לו מסע. במסע שמאני החשיבה הרגילה מנוטרלת על ידי האקסטזה, הטראנס או חומרים משני התודעה. המסע אינו מותווה על ידי אף אחד, אלא קורה מעצמו, ללא תסריט מוכתב מראש. שאמאן חייב להכיר ולהתמצא היטב בעולמות האחרים, אחרת הוא לא יכול להביא משם שום עזרה, ואף גרוע מזה: הוא עלול ללכת שם לאיבוד! משום כך, הידע והעזרים המסייעים לשאמאן לצאת למסע הם מקודשים, וכך הוא מתייחס אליהם. למסע השאמאני יש תמיד מטרה, השאמאן שולט על המסע וער בו כל הזמן.  

 

המילה שאמאן shaman – אישה נקראת שאמאנקה shamanka – הגיעה אלינו מהשבטים הטונגסקים בסיביר. גזירת המונח הזה באה מתוך השפה הפלית Pali: samana, (בסנסקריט sramana), דרך השפה הסינית sha-men, אשר בתורה היא תעתיק של המילה הפלית. גילוי מילים דומות בבודהיזם הביא את החוקרים לסברה שמקור המילה הוא הודי. המילה saman זרה לשפה הטונגסקית. מה שיותר מעניין, התופעה של השאמאניזם בעצמה מציגה יסודות מזרחיים, בייחוד אלה של הבודהיזם.

 

המילה s(h)a-man פירושה בתרגום חופשי הוא להתחמם, להישרף, לעבוד עם חום ואש. אם כך, המילה מיד מציגה אותנו לתכונות הבסיסיות ביותר של השאמאנים. הם מאסטרים של אנרגיה ואש. הם אנשים שבוערת בהם איזו אש – אש של אקסטזה – ומכאן שמם. רעיון האנרגיה, חום, אש ובעירה משקף את החוויה האמיתית המוחשית האישית של השאמאנים בזמן שהם נמצאים בעולם האחר: ממד שונה של המציאות. שם הם פוגשים את הרוחות, החיות, האבות, האלים ואת הישות הנעלה ביותר (האינטליגנציה הקוסמית, אלוהים – כל אחד יכול לקרוא לה לפי אמונתו).

 

ראשית, עלינו לעשות הבחנה ברורה בין השאמאניזם הסיבירי, ששם מקורו (בצורתו הזו), לבין האחר. "הבה נבדוק את הקשר שהתגלה לכאורה בין השאמאניזם הסיברי וההפרעה העצבית, בייחוד הצורות השונות של ההיסטריה הארקטית… חוקרים מסוימים (Ohlmarks) אפילו הבחינו בין השאמאניזם הארקטי ובין הסב-ארקטי… לדעתם השאמאניזם הוא תופעה ארקטית ייחודית, ראשית בגלל ההשפעה של הסביבה הקוסמית על מערכת העצבים הבלתי יציבה של אזור הקוטב הצפוני. הקור הקיצוני, הלילות הארוכים, הבדידות של המרחבים, חוסר ויטמינים וכו'. כל אלה השפיעו על מערכת העצבים של האנשים הארקטים, והביאו לידי חוליים נפשיים (היסטריה ארקטית: מרייאק (maryak), מנאריק (manerik) וכו', או לטראנס שאמאני. באזור הארקטי הטראנס השאמאני הוא תופעה ספונטנית אורגנית, וזהו האזור היחיד שאפשר לדבר בו על "עיסוק שאמאני גדול" (great shamanizing). כלומר, טקס שמסתיים בטראנס קאטאלפי אמיתי, שבו הנשמה אמורה לעזוב את הגוף ולנסוע לעולם העליון או התחתי, שאתאר אותם בהמשך. בכל האזורים האחרים, שבהם האנשים אינם עוד קורבנות של השפעה קוסמית כזו, לא יכולים להיכנס באופן ספונטני לטראנס והם נאלצים להשרות סמי-טראנס או טראנס מלא בסיוע שיטות שונות": חומרים משני תודעה, צומות, מניעת שינה או ריקודים טקסיים מתישים, או חיקוי של מסע הנשמה בצורה של הצגה דרמטית. אם זאת, אנחנו יודעים היום שיש מקורות שונים ומגוונים כדי להיכנס למצבי תודעה שונים, אבל כולם מכילים בתוכם את היסודות שהזכרתי מקודם.    

 

למרות שהמילה האקזוטית הזו – שאמאן – נקלטה כל כך חזק כמעט בכל העולם, חשוב לציין שגם היום איש או אישה אשר עונים על הקריטריונים של השאמאניזם נקראים בשמות שונים בתרבויות שונות. הנה דוגמה של כמה שמות כאלה:

 

בֵהוֹפָּא – באחד השבטים ההינדיים

הַטָאלי – בשבט הנאבאחו

אַוֶוניד – וולשית

נואַידֵה – לאפית

סַנגְוֹמָה – שבט זולו, דרום אפריקה

דַהָמי – נפאל

נַגוּאל – באחד השבטים בדרום אמריקה

לאפּוֹ – טיבט

באבאלאוו – האבא של הסוד (שאמאן אפריקני, שבט יורובא, ניגריה).

באבא-לקארקה, או זנאחורקה (לאישה); באב-לקאז', או זנאחורק (לגבר) – פולין   

גולפה – אבורג'ינים (אוסטרליה)

 

אם כך, השאמאניזם הוא תופעה עולמית, הידוע תחת שמות שונים אשר נגזרים מן התרבות המקומית, אך חייבת לענות על כל הקריטריונים שעושים את השאמאן או השאמנקה, שמניתי אותם לעיל.

 

התפקיד של השאמאנים אינו מסתכם בהנפת נוצות, הבהרת קטורת ותיפוף בתוף, "טיולים" בטבע או עיסוקים "מיסטיים" אחרים. תפקידם הוא למעשה קריטי מאוד לרווחה נפשית ופיזית של הפרט, הקהילה או השבט שלהם; הרבה פעמים עצם הישרדותם תלויה  ביכולתו ואיכויותיו של השאמאן. הוא פועל בתוך המסגרת השבטית, על מנת לשנות את הנסיבות, לעזור לאנשים במאבק ההישרדות והחרדה שלהם, ולדאוג להרמוניה אנושית וקוסמית. כאשר השבט או הקהילה שרויים באימה בגלל אסון או מלחמה, למשל, אנשיהם מחכים להדרכה וכיוון מהשאמאן או השאמאנקה – הם הפתח שלהם לתקווה ולשבירת המעגל של חוסר האונים. השאמאנים לעולם לא יתבעו את עוצמתם לעצמם, או ייקחו לעצמם את הקרדיט לריפוי מוצלח. השאמאנים מכבדים ומכירים בקדושת הממד הרוחני והכוח המרפא, אשר העניקו להם את יכולתם.

 

רוב השאמאנים אינם מתפרנסים משליחותם; כך לפחות זה היה עד לא מזמן. הם חקלאים, רועי צאן, בעלי מלאכה וכד'. הם דואגים לביתם ומשפחתם, וכופים על עצמם כל מיני הגבלות ו/או איסורים על מנת לעשות את שליחותם המיוחדת יותר טובה וטהורה. במגביל, הם עושים כל מאמץ אפשרי כדי להתחבר לרוח ולטבע בצורה עמוקה ומלאה יותר. ישנם גם שאמאנים שחיים חיים יותר נזיריים, מתבודדים, אבל הם המיעוט.

 

הקריאה לשאמאן

 

השאמאן או השאמאנקה נקראים לשליחותם באופנים שונים, על יד הרוחות של היקום: מחלה, משבר נפשי (ראו הסבר למצב זה בהמשך), פגיעת ברק; לפעמים השאמאן או השאמאנקה הזקנים המאסטרים בוחרים בתלמידים שלהם, שבבוא הזמן ימשיכו את דרכם; לפעמים השאמאניזם עובר בתורשה. שאמאניזם אינו תפקיד של בחירה עצמית. לכן, מי שבוחר להפוך לשאמאן בשל מניעים הנובעים מהאגו, או מכיוון ששאמאניזם הוא היום באופנה, לא יצליח בכך. כאשר מישהו נקרא להיות שאמאן או שאמאנקה, הם בדרך כלל יתעלמו מן הקריאה, או יתנגדו לה, מהסיבה הפשוטה ששאמאניזם היא שליחות תובענית ולעתים קרובות מאוד מסוכנת. השאמאן נדרש לעמוד באופן תמידי הן לרשות הרוחות והן לרשות אנשים הפונים אליו לעזרה. ההתעלמות עשויה גם לנבוע מהפחד להתמודד עם הכוחות ועם העולמות האחרים שבהם הם שוכנים, וגם מן הידיעה האינטואיטיבית שהתפקיד יגזול ממנו את רוב זמנו, ידרוש עבודה קשה, שלא תמיד יהיה שכר בצדה. אולם, ההתעלמות מן הקריאה גורמת לאובדן גדול של כוח החיות, של כוחות הנפש, ולעתים מובילה למחלה קשה: "מחלה שאמאנית". זו לא נרפאת לגמרי בהיענותו של השאמאן לקריאה, אלא נמצאת במצב מושהה כל זמן שירותו. אם רק יפגום ולו במעט בשליחותו, המחלה תחזור, כך שהוא נאלץ להיות נאמן לה באופן מוחלט. "המחלה" תעזוב אותו רק בזקנתו כאשר הוא כבר העמיד יורש או יורשת מתאימים לתפקיד.

אימון השאמאן

 

האימון נעשה על ידי הרוחות, או על ידי האבות הקדומים, ו/או על ידי מדריכים אנושיים, שהם בעצמם שאמאנים. החניך חי עם השאמאן או השאמאנקא מגיל צעיר, עד שהוא או היא  מפנימים את  הידיעה. בלתי אפשרי ללמוד שאמאניזם בסדנאות או קורסים, אלא חייבים לחיות את הנתיב הישר. השאמאן או השאמאנקה אינם מורים, לא במובן המקובל של המילה. השאמאנים שחייתי במחיצם לא לימדוני מאומה, הם פשוט היו שם. המורים שלי במקרה הטוב היו  הכלבים של השאמאים ובעלי חיים אחרים, או הרוחות וישויות אחרות והאבות הקדומים. למעשה, כל דבר, חי ו/או דומם יכול להפוך למדריך ומורה לחניך על הנתיב המיטיב. הנפת נוצה והדלקת קטורת לא עושים את אף אחד לשאמאן, אם כי הם בהחלט יכולים להיות חלק מכליו של השאמאן או השאמנקא. התהליך הוא הרבה יותר מורכב, מחייב ונעשה הענווה גדולה,בצניעה בהתמסרות ובמחוייבות גדולה.  

 

הנתיב הישר

 

השאמאן מתוודע לנתיב הישר בעצם המאמץ שלו למצוא אותו ולהישאר עליו. עבור השאמאן והקהילה זוהי מטפורה עוצמתית לדרך שבה כל האנשים צריכים לחיות, ובייחוד מן השאמאן מצפים כולם שיעשה את המסע התובעני, שכרוכים בו מאמצים רבים. השאמאן משמש דוגמה. ההליכה על הנתיב הישר דורשת תכונות נעלות. כדי להדריך אנשים בשעת משבר דרושה חכמה רבה. משבר בשבט או קהילה דורש מיומנויות במשא ומתן פוליטי, חשיבה אסטרטגית וחזון נעלה לעתיד. ההליכה על הנתיב הישר היא שמאפשרת לשמאמן לנתב את הכוחות שלו או שלה לעבר תוצאה חיובית. התכונות הבאות מוזכרות לעתים קרובות כדי לתאר את הדרך שבה השאמאן חייב לחיות כדי ללכת על הנתיב הישר:

 

·                 לומר ולחיות את האמת  

·                     אהבה לכל

·                     ענווה

·                     כבוד

·                     מחשבה ממוקדת

·                     שרות בלתי אנוכי לכל

 

ההתמסרות הזו לנתיב הישר והתכונות המולדות של השאמאן (האש הפנימית), הן שכולן בונות את כוחו. "כוח" אין פירושו אגרסיביות פיזית, אלא טיפוח וליטוש אופי, אשר מובילים למצוינות ומאסטריות אישית.

 

ריפוי שאמאני

 

מזווית ראייה שאמאנית, חולי הוא לא תמיד בהכרח תוצאה של מצב פיזי. חולי, הפרעה נפשית, כישלון וקושי אחר, יש להם משמעות משלהם שחייבים להבין אותה. למשל, הם יכולים לספר סיפור של מעשה רע, או חילול של נורמה מקודשת. המטרה היא להבין את החולי, או את ההפרעה מכל סוג שהוא, כדי לרפא אותם ולעבוד אתם. השאמאן מתפלל, רוקד, מתחנן, נושא ונותן עם הרוחות, האלים ומחזק את הכוח החיובי כדי שיתגבר על השלילי.

 

הרבה פעמים הסימפטומים של המחלה הם הקולות של הרוח ו/או הנשמה וחייבם לכבד אותם ולהקשיב להם. הקשבה לקולות הללו היא דרך התייחסות שונה לחלוטין לחיי היומיום ולחיי האושר. הדגש כלל לא עשוי להיות על הפגם או הקושי העיקריים. הקשבה לקולות הרוח והנשמה היא תהליך מתמשך שלא כל כך ממוקד ב"לסדר" את הבעיה המרכזית כמו בטיפוח ושימת לב לפרטים הקטנים של חיי היומיום, וגם להחלטות ושינויים החשובים. המיקוד לא יהיה על האישיות או היחסים, ולכן הוא אינו פסיכולוגי במובן הרגיל של המילה. אנו חושבים על הנשמה שלנו, אם בכלל אנו חושבים עליה, כאיזו "קרובת משפחה" של המוח ולכן משהו פנימי. אבל הפסיכולוגים העתיקים ( מרסיליו פיסינו Marsilio Ficinio, למשל) חשבו שהנשמה שלנו אינה מופרדת מנשמת העולם, וששניהן נמצאות בכל הדברים הרבים שמרכיבים את הטבע, העולם והתרבות. בעת האחרונה גם הפסיכולוגים המודרניים מתחילים לחשוב כך, למזלנו. השאמאנים הם מומחים בלשיר את הנשמה הביתה. הם מחוברים לכוליות, ליקום, שאליו מחוברת הנשמה של כל אינדיבידואל ושל כל קהילה.

 

הנשמה בדרכה הביתה עשויה לעבור דרך משבר קשה, שאפשר לכנות אותו "מצב חירום רוחני". המונח רוחניות צריך להיות שמור למצבים הנושאים בחובם התנסות אישית של ממד מציאות מסוים אשר יעניק לחייו והתנסויותיו של האדם איכות נומינוזית. יונג השתמש במילה הזאת כדי לתאר התנסות המורגשת כמקודשת, יוצאת מגדר הרגיל, נעלה. רוחניות היא משהו שמאפיין את היחסים של האדם ליקום ולא בהכרח דורשת מבנה פורמלי, טקסיות שיתופית, או תיווך של איש דת. התפתחות רוחנית היא יכולת התפתחותית פנימית של כל בני האדם. אבל לאנשים מסוימים המסע הטרנספורמטיבי להתפתחות רוחנית הופך ל"מצב חירום", משבר שבו השינויים הפנימיים הם כה מהירים והמצב הפנימי כה דורשני, שיהיה קשה לאנשים הללו, באופן זמני, לתפקד בחיי היומיום. בתרבות המערבית בימינו, רק לעתים נדירות, אם בכלל, האנשים האלה מטופלים ככאלה הנמצאים על מפתן הצמיחה הפנימית. במקום זאת, כמעט תמיד מתייחסים אליהם כאנשים הלוקים בהפרעה נפשית או במחלת נפש, והם מטופלים בטכנולוגיות המאפילות וחוסמות את הפקת התועלת הפוטנציאלית שהתנסות כזאת יכולה להציע. אולם אנו גם עדים, למזלנו, ליותר ויותר ניצנים של הבנת המצב הזה.

 

"הלילה האפל של הנשמה", הוא המונח שניתן למשבר כזה. הוא מתאר את המצבים הקריטיים והקשים העולים מעל פני השטח מתוך העולם הפנימי המורכב של האדם הנמצא בתהליך הטרנסופרמטיבי. כדי שהנשמה תוכל למצוא את הדרך שלה הביתה, היא זקוקה באופן מוחלט לסיורים קבועים בעולמות מקוסמים. עם זאת, התרבות המערבית מתגאה בהפרכת ומחיקת את מקורות ההיקסמות, מסבירה באופן הגיוני את המסתורין, ולא מעניקה לו את תשומת הלב המתבקשת. התרבות המערבית עדיין צריכה ללמוד שהאדם אינו יכול לשרוד בלעדי טיפול ושימת לב לרוח והנשמה שלו.

 

השאמאניזם, בין היתר, הוא תרבות אשר מוקדשת להיקסמות, הוא מכיר בצורך שלנו לחיות הן בעולם של עובדות והן בעולם של דמיון מקודש. הוא אינו מסביר את הכול בכלים חומריים,הגיוניים או מדעיים, אלא מבין שהחכמה ואינטליגנציה העמוקות דורשות הערכה כנה של המסתורין. הוא מבקש התנסויות אשר משקיטות את השאיפות החומריות שלנו ופותחת נתיב לעבר איזשהו חזון וראיית עולם טרנסצנדנטליים. הוא מתנסה באהבה שבלב, מותח את גבולות האמונה וההבנה, ובו זמנית מחפש איזון ושלמות אינדיבידואליים, ואחדות עם הכול וכולם מסביב.

 

העולמות השאמאנים

 

בכל המסורות השאמאניות קיים דגם פחות או יותר זהה לעולמות השונים:

 

העולם העליון

העולם התיכון

העולם התחתי

 

העולם העליון: הוא המקום הארכיטיפי שבו שוכנים המלאכים, האלים, ישויות קוסמיות נעלות וכד'. זהו עולם שהכי קשה להתחבר אליו, אך עם התמדה והתמסרות החיבור אפשרי. המידע בעולם הזה נוטה להיות בעל אופי יותר כללי, פילוסופי, רוחני, מיסטי, לא כל כך ארצי או פרקטי.

 

העולם התיכון: הוא מהדורה מקבילה "לא רגילה" של העולם ה"רגיל" שלנו. הוא בסיס היציאה לכל המסעות השאמאניים. זהו המקום שבו מתרחשות תופעות כגון רמזים טלפטיים, תפיסה על-חושית (טלקינסיס לדוגמה), התרחשויות וצירופי מקרים מוזרים. זהו המקום שבו השאמאן מאבחן אצל המטופל שלו מחלה לפני שהיא באה לביטוי בעולם הרגיל שלנו. לשם השאמאנים נוסעים (עבור עצמם או מטופליהם) כדי למצוא תשובות לשאלות וסוגיות המעסיקות אותם במציאות הרגילה. זהו עולם שבעצם כל אחד מאתנו מתחבר אליו ברגעי השראה והתעוררות רוחנית, או התפעלות והיקסמות עמוקות. שוכני העולם הזה הם גמדים, פיות, נימפות, סלמנדרות וכד'.

 

העולם התחתי: הוא מקום הידע העתיק, הקמאי, האינסטינקטיבי, הקולקטיבי, המסורתי, התרבותי וכויו"ב. שם אפשר למצוא הדרכה פרקטית לחיי היומיום שלנו. זהו המקום שבו לפעמים מתרחש ה"מאבק" בין הצללים שלנו: אותם אספקטים בלתי פתורים בתת-המודע שלנו. בכל המיתוסים המאבק הזה מתואר כלחימה עם מפלצות, חיות רעות, מכשפים אפלים וכד'. ירידתו של וירגיליוס לשאול (של דנטה) הוא אולי המפורסם ביותר. אם זאת, אף אחד לא נפגע באמת במאבק הזה, הוא רק יצוא ממנו מחוזק וחכם יותר. בעולם הזה נמצאים האבות הקדומים, מאסטרים, אסיפות חכמים עתיקות, תרבויות שנכחדו וכד'. שוכני מעמקים האדמה ואוצרות חכמה ודעת שייכים לעולם שמתחת. בעולם הזה אנו עשויים למצוא את בני בריתנו הנאמנים ביותר. 

 

הערה: אין להתייחס לשלושת העולמות הללו כמציינם מקומות במציאות הגשמית הרציונאלית, אלא כממדים שונים של הנפש והנשמה, שאין להם ולא כלום עם העולמות הרציונאליים.

   

דווקא בסיוע המדע המודרני ייתכן שהעולמות השונים של השאמאנים אינם נראים עוד כה מוזרים. זה מכבר ידועה התיאוריה של העולמות המתפצלים, בעיקר זו של יו אוורט (Hugh Everett), דיויס בראון (Davies Brown) וברייס דה-וויט (Bryce Dewitt) .

 

עכשיו, כאשר עובדת קיומם של עולמות אחרים "הוכחה אמפירית" על ידי מדענים אורטודוקסים, אפשר לומר שהשאמאנים הם המדענים של דוקטרינה לא אורטודוקסית, והכלים שלהם, כולל הבחינה והחקירה של העולמות השונים, לגיטימיים.

 

המשוואה המפורסמת של אלברט אינשטיין : E=mc², המראה כי מסה (m) שווה אנרגיה (e) ,תורמת רבות להבנת העולם השאמאני. אין דבר כזה כחומר, אלא רק אנרגיה הנעה במהירות עצומה (c).

 

הפיזיקאי הדגול דיויד בום (David Bohm) מאמין שטבע החיים אינו יכול להיות מצומצם לרסיסי חלקיקים, אלא שאנו חייבים לאמץ זווית ראייה הוליסטית על היקום ולתפוס את החיים ככוליות מושלמת שהוא קורא לה "הסדר הסבוך" (implicit order). ואם אנחנו כולנו אירועים אנרגטיים ושום דבר לא מפריד בינינו, אז אנחנו למעשה אחד, ונוכל כאחד לעמוד באחווה האנושית, לעזור זה לזה ולצעוד יחד לעבר עידן חדש בטוח ומואר, חזון של כל השאמאנים מאז ימי ימימה.

 

עבור השאמאנים, כל התיאוריות ה"מדעיות" האלה היו עובדות מוצקות מאז ומתמיד.

 

העבודה השאמאנית חייבת להיעשות בשתי רמות. הראשונה, החשובה ביותר, היא האישית האינדיבידואלית. השנייה היא הגלובלית. כל אחד מאתנו חייב להצטרף ולהבין שבתהליך הזה של עזרה בחיבור מחדש לאימא אדמה, גם אנחנו בוראים את עצמנו מחדש. הדרך השאמאנית, הנתיב הישר, יסייע לנו בנאמנות כדי שנוכל למצוא את החלקים שלנו. אבל אדם אחד יכול למצוא רק את שלו, הוא רק תא אחד של הגוף כולו. כך שהמשימה האולטימטיבית היא שכל התאים, כל האנשים בכדור הארץ, חייבים למצוא את החלקים שלהם, ואז לחבר אותם כולם ליחידה אחת.

 

רק ללמוד מהשאמאנים אינו מספיק. בזמן הלמידה אנו חייבים לעקוב אחר העקרונות של הנתיב הישר – הלמידה חייבת להתגלות מתוך יחסים מכובדים, וחייבת לבוא לידי פרקטיקה מעשית כדי שנוכל להחזיר לעצמנו את האלוהות שלנו ולשרת את אחינו בני האדם.

 

כמובן שההישגים המדעיים והטכנולוגיים הם נס כשלעצמו. אבל מומלץ שהידע והשיטות השאמאניות יזכו לכבוד על ידי התרבות המערבית, כשם שהשאמאנים מכבדים את הטכנולוגיה והשיטות המערביות. אימוץ השיטות השאמאניות אינו "משחק באינדיאנים". פירושו להיות רגיש וסובלני למגוון תרבותי. הוא מחייב לכבד את כולם ללא הבדל דת, גזע או לאום. הוא מבקש לכבד את מגוון ההתנסויות של המציאות. הוא שואף להבנה ואולי מעז לעזור כדי להבהיר את המציאות שנחווית על ידי אנשים אחרים. ומעל הכול, הוא דורש להיות מוכן ללמד וללמוד מאחרים.

 

עם מאמץ והבנה הדדיים, אנו נהיה מסוגלים לחצות את הגשר אל העידן החדש בהצלחה.

 

אנו כבר מכירים היטב את הישן. לא מזהיר במיוחד! אנו מוכרחים לעשות ניסיון עם החדש.

 

השאמאניזם המודרני: neo- shamanism או cor-shamanism

 

הצמיחה של השאמאניזם המודרני החלה עם מחקרו הקלאסי של מירקא אליאד, ובשנים האחרונות האנטרופולוג מייקל הרנר הביא אותו לפופולריזציה חסרת תקדים. השאמאנים המודרנים נעים בין כאלה שאומנו בנתיב של חברה מסורתית מסוימת, לכאלה שמשחזרים התנסות שאמאנית ממחקרים, סיפורים היסטוריים וההתנסות האישית שלהם. חשוב לציין שהשאמאנים המסורתיים הם אנשים שהולכים היום עם הזרם. הם תמיד היו אנשים שאימצו כל שיפור וקדמה בחפץ לב והתלהבות. העיקרון השאמאני של העשייה הנכונה פירושו לעשות את הדבר הנכון בזמן הנכון. השאמאן המודרני מחובר, כמו תמיד, לרוח ולטבע. הוא עדיין יצא למסע טראנסי, ירפא בעזרת זמירות מקודשות, רעשן וצמחים, אבל הוא גם ילך ללמוד רפואה, רוקחות וכד'. הוא ישב ליד העץ ויקשיב לעפרוני כדי לשמוע את החדשות האחרונות, אבל הוא גם יקרא עיתונים, יאזין לרדיו וטלוויזיה, הוא יהיה מעודכן בכל הפרטים של העולם המודרני. הוא ירפא את נפש האדם בסיוע הרוחות שלו, אבל הוא גם ילך ללמוד פסיכולוגיה ופסיכיאטריה. הוא ייסע לעולמות מקבילים, אבל הוא גם ייסע ברחבי המציאות הרגילה כדי להשתפר, להיוודע לשיטות חדשות כדי לשלב אותן בעבודתו. הוא יהיה נאמן למסורת שלו, אבל גם יחבוק באהבה מסורות אחרות. הוא יהיה עמוד התווך של השבט שלו או הקהילה, או המדינה – הוא יכול, למשל, להיות ראש ממשלה נאור אשר יוביל את עמו לעבר עתיד מזהיר… וכך הלאה, בכל תחומי החיים. לטקסים הוא עדיין יעטה את המלבושים הצבעוניים שלו, או הגלימה הלבנה, אבל לעבודה הוא ילך עם חליפה או חולצת טריקו וג'ינס.

 

ההבדל בין השאמאן המסורתי המודרני ובין הנאו-שאמאן יהיה תמיד אותו הבדל: השאמאן המסורתי יענה על כל הקריטריונים המקוריים של השאמאניזם – היכולת להיכנס באופן ספונטני למצב של טראנס, ואילו הנאו-שאמאן רק יאמץ את הנתיב הישר של השאמאניזם.

 

שאמאן קלאסי. כאן רואים בברור את השליטה והעבודה שלו עם האש. ציור של האומנית קארול הייר.

 

נאו-שאמאן, מייק הרנר (Harner Michael), אנטרופולוג שחקר את השאמאניזם, וסיים בעצמו כשאמאן. ייסד את הבסיס ללימודים נאו-שאמאניים בשיטה של

ה-cor-shamanism. בשנת 2002 השתתפתי באחת הסדנאות שמייק וסנדרה הרנר, העבירו בלוס-אנג'לס. זה היה בדיוק שנה אחרי שהותי בפרו עם דון פרנסיסקו השאמאן הפרואני. ההתנסות והחוויה היו  שונות, אך התרוממות הרוח זהה.

 

 

הדומה והשונה בין השאמאניזם המסורתי והנאו-שאמאניזם

  

 

 

 

השאמאניזם כדרך חיים

 

דברי שאמאן סיבירי סאמואידי: "בחיבורך לשאמאניזם, תמצא את דרכך בעצמך". וכאשר נמצא את דרכנו, הכוליות והאחדות הקוסמיות כבר נראות באופק.

 

לא כל אחד ימצא את השאמאניזם כדרך חיים מתאימה לו או לה. אותם אנשים ייהנו מחקר העולמות הנסתרים דרך סוגים שונים של מדיטציה, התמסרות לפילוסופיה כלשהי, או אימוץ ו/או השתייכות למסורות ו/או אגודות רוחניות כלשהן. קיימות אינספור דיסציפלינות המאפשרות מצע רחב להתפתחות וצמיחה אישית ורוחנית, ואינספור דרכים להציע בהם שרות לזולת, לקהילה ולמדינה.

 

השאמאניזם הוא בפירוש לא הדרך היחידה לנתיב הישר ולחיבור לכוליות ולאהבה. יתרה מזאת, עבודה שאמאנית אינה נוגדת כל עבודה רוחנית אחרת. היא אף עשויה לעורר הבנה עמוקה יותר של הצדדים המיסטיים של הדת – אם מישהו, לדוגמה, דתי. בחיבור להבנה שאמאנית אדם דתי עשוי למצוא את הדעת האמיתית, כזו שלא נפלה ממנה ה"עין".

 

השאמאניזם עלול לעורר קושי אם מישהו דבק באמונה דו-קוטבית, שבה כל דבר נתפס כטוב בלבד או כרע בלבד.

 

עבור השאמאן העירוני (וגם הכפרי) המודרני שמירת הנתיב הישר תובענית בהרבה. החניכה לשאמאניזם נעשית במסגרת חברה מסורתית שבה קיימים יסודות איתנים של פיקוח אתי, משפחתי ושבטי. לא זה המצב, בדרך כלל, בחברה המודרנית שבה מתפקד השאמאן המודרני, ושבה רשאי כל אחד ללמוד טכניקות עבודה שאמאניות ובכל זאת להיות חסר מסגרת ופיקוח אתיים. לכן הקודים של שמירת אתיקה אישית ובין אישית קריטיים פי כמה אצלו או אצלה. בנוסף, אף שאמאן או שאמאנקה אותנטיים אינם יכולים להיות עולמות המוכלים בתוך עצמם. עליהם לעשות מפעם לפעם אינטראקציה עם שאמאנים אחרים לשם היזון, איזון ומילוי אנרגיות, (זה בעצם נכון לגבי כל הדיסציפלינות: הרוחניות, המיסטיות, הפילוסופיות, הרפואיות וכו'. מפגשים אישיים (של אחד לאחד) ו/או בחבורה, כנסים, ועידות וכד', שומרים על אש התמיד של העוסקים בשאמאניזם או בכל שליחות אחרת.

 

 

סיפורו של שאמאן

  

זהו סיפור אמיתי ששמעתי אותו מפי ידידי סמואל בבנין סיטי, ניגריה ( 1994). סמואל הוא האיש אשר הציג אותי בפני הכוהן הגדול צ'יף אוסמווג'ה אבוחון (ראה אני והנסיך משבט אישא).

 

אביו של סמואל שהה בשנת 1931 בעיר באסן (Bassan), היום בורקינה-פאסו (Burkina Faso).

הכוהן הגדול של העיר, שהיה גם שאמאן (זכרו את ההגדרה של שאמאן), עמד בפני האתגר הגדול ביותר בחייו. הוא היה נאמן לדרך אבותיו ושמר באדיקות על המנהגים שלהם. הוא הקריב לאלים של הגשם את הקורבנות הרגילים של בעלי החיים. אבל, הבצורת המשיכה בשלה. האדמה הפכה לעקרה, סדוקה וקשה כאבן. הכוהן הגדול הלך לחלוק את חששותיו עם ראש העיר. הוא קונן ביגון גדול על הגורל שלו. הוא היה משוכנע שהוא עשה משהו שגוי לחלוטין, בגלל שהוא עשה את כל הטקסים לבקשת גשם, אבל השמים סירבו לכבד את בקשתו. הוא המשיך ואמר שהשמים היו תמיד טובים אליו. הם מעולם לא אכזבו אותו, כי כאשר הוא התחנן לגשם, זה לא היה לעצמו, זה היה תמיד עבור הצמחים, בעלי החיים וכל תושבי העיר.

 

אחרי שהוא ביטא את כל הדאגות והחששות שלו, הכוהן הגדול אמר לראש העיר שנותר רק עוד קורבן אחרון לחגוג אותו, והוא חייב להיעשות בנוכחות ראש העיר בכבודו ובעצמו. הוא הזמין את ראש העיר להשתתף בטקס למחרת היום. וכך הדברים התרחשו במהלך הטקס. אחרי שהכוהן הגדול הקריב בנוכחות ראש העיר ורבים מבני העיר את בעלי החיים הרגילים: תרנגולת, עז וכלב (ובבקשה אל תהיו מזועזעים, כי גם במסורת היהודית הקריבו קורבנות, ועד היום מקריבים אלפי (אולי אף יותר)תרנגולות ביום כיפור), הוא נשא תפילה באלו המילים: "אלוהי המים, השמים ובארות המים, רק עכשיו שוב סיימתי את טקסי הקורבנות שאבותיי תמיד עשו כדי להוריד את הגשם ברשותכם. אתם נותרתם חרשים לקריאתי האחרונה. אני מעולם לא נאפתי, מעולם לא עשקתי, מעולם לא שיקרתי, תמיד הייתי מכניס אורחים, לידידים כזרים, ללא הבדל המוצא שלהם, מעולם לא ניצלתי ודיכאתי את החלשים, גם לא גנבתי את קופת הציבור כתשלום עבור שירותי. מעולם לא עשיתי שום דבר רע. אבל, אלוהי המים, בגלל שהענפים תולים ברפיון מעצים שעמדו פעם בגאוותם, בגלל שבני האדם ובעלי החיים צמאים, פירושו שאין אתם עוד נוטים לי חסד. אני מוכרח להקריב קורבן שאותו אעשה במהירות מכל הלב שלי, ואני בטוח שלא תסרבו הפעם". תפילתו פסקה, הייתה שנייה של שתיקה רועמת. אחריה הכוהן הגדול חייך ונע במהירות לעבר הבאר, שעומקה היה כ-60 מטר וצלל לתוכה אל מותו בעודו מתפלל בזעקה גדולה: "אלוהי המים, אנא הורידו את גשמכם על הארץ שלי כדי שהיא תוכל לחיות במקומי!". למחרת ירד גשם.

 

לא משנה מה תפיקו מן הסיפור הזה, דבר אחד בטוח, הוא מייצג את המשמעות העמוקה של הנתיב הישר, דרכו של השאמאן. הוא אומר לנו שהשאמאן חי ומת עם היותו נאמן למוטו שלו: "בעבור טובת כל הבריאה, שום קורבן אינו גבוה מדי".

 

 

 

עוד שני סרטונים, על אמנות החיזוי כנסו כאן

 

 

 1994, ניגריה, כפר אובייג'ה. אני עם ומוניקה (גיסתי לשעבר, עומדת מימיני בתמונה) ואולני, בת משפחה נוספת. אנו נמצאות בדרכנו לארמונו של האונוג'ה-המלך, אביה של מוניקה. הארמון לא היה יותר מאשר צריף מרווח (הארמון החדש היה בתהליכי בנייה), אולם אל לנו לשפוט את התרבויות האחרות על פי קני המידה המערביים שלנו; שלכל הדעות הם לא מספיק מחודדים ובעלי אוריינטציה רחבת אופקים; אבל רבים ערים היום ל"פגמים" מערביים אלה, והמצב במודעות המערבית משתפר והולך. הפגישה עם המלך ועם זקני השבט הייתה מרתקת ומחכימה. כמה ימים לאחר מכן, בתיווכו של ידידי סמואל, התקבלתי להתקדשות אצל הבאבאלאוו (השאמאן "שומר הסוד") הצ'יף הכוהן הגדול אוסמווג'ה אֶבוחון (ראה אני והנסיך משבט אישא).

 

 

 

1995 ישראל, חיפה. באבאלאלוו (שאמאן "שומר הסוד") אדה ג'וון מואסולה אוג'ומו, אני, יושבת באמצע(בחולצה לבנה) וחברים, בהכנה לטקס המקודש של ארבעת הרוחות ( ארבעה כיווני היקום).

 

      

                                                                       

                                                                                                

               

 

   2001 פרו, מאצ'ו פיצ'ו                                                                      2001 פרו, עם בני השבט

                                                                                                               

 

 

 

 

 

                                           

 

    

2001 פרו, כמה קילומטרים מאיקיטוס, בתוככי הג'ונגל הפרואני. מימיני בתמונה יושב השאמאן דון פרנסיסקו, משמאלי השאמאן דון איגנסיו. הלילה ירד ואנו מתכוננים לטקס האיאחואסקה: יין האלים. כל העזרים השאמאניים מונחים על השולחן. דון פרנסיסקו ודון איגנסיו יישאו תחילה תפילה להצלחת הטקס. אחר כך ישירו את המזמורים המקודשים: האיקארוס. ואחר כך נשתה את יין האלים. תוכלו לקרוא את התיעוד של הטקס הזה בספר שיראה אור בקרוב  מעבר לצד השני של המציאות.  

   

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  1998 מצרים, גיזה והפירמידות. עם חסן עלי, הלוחש לסוסים... וגם לנשמות.

 

 

 

  

 

2003, פולין, קרקוב. אני ודזידיאנה יושבות בכיכר, בפתח השוק המקורה ופותחות בקלפים. קופסת הקרטון, עם המפית הרקומה, משמשת לנו כשולחן. זר הפרחים הוא של דזידיאנה, שקיבלה אותו כאות תודה מאחת מלקוחותיה שהייתה מרוצה מהפתיחה שלה. דזידיאנה בצעירותה הייתה שחקנית. בזקנתה אין לה כבר תפקידים, כך היא אמרה. אבל לדעתי הדם הצועני שזורם בעורקיה קרא לה בקול כזה שלא הייתה יכולה לסרב לו. ביליתי כמה ימים עם דזידיאנה, ושתינו תהינו האם הדם הצועני של שתינו עושה אותנו לבנות משפחה. סיכמנו שאנו בנות משפחה מכוח המורשת הצוענית, וזה הניח את הדעת של שתינו. 

 

 

 

 

 

 

2008, ארה"ב, דרום אריזונה Arivipa Canyon Valley. כנסיית הפייוטה (Peyote Church),

בחברתו של השאמאן עמנואל טרוחיילו (Immanuel Trujillo), משבט האפצ'ה וצ'יראקויChiracahuas & Apache) ).

 

חייו של עמנואל ארוגים מהרפתקאות סוערות. האיש חכם ויש אומרים כי מטורף; כנראה שעמנואל הוא שינהם, כמו כל שאמאן.

בגיל 14 הוא הצטרף למארינס המסחרי הבריטי ויותר מאוחר לצי המלכותי הבריטי. במלחמת העולם השנייה הוא לחם עם הבריטים נגד הגרמנים. הוא נפצע אנושות בגרמניה, חייו ניצלו בנס. כשהוא הגיע בחזרה לארה"ב הוא היה אדם שבור ונשלח לשיקום ממושך. הוא נותר נכה ומאז בריאותו הולכת ומדרדרת מדי יום. רוב הזמן הוא נושם בעזרת בלוני חמצן והוא גם מתבדח, באומרו שמעולם לא האמין שיצליח לחיות עד גילו המופלג (לפי החשבון שלי, עמנואל הוא בן 75, אולי קצת יותר).

כאשר השתחרר עמנואל מהשיקום הארוך, הוא נסע לארץ המדבר של אבותיו (אריזונה), שם הוא פגש את יאקון, נזיר אינדיאני זקן, ואת צ'יארלי סמיט, קדר מפורסם. אצל שני אנשים מיוחדים אלה הוא עבר את החניכה שלו. מאז הוא מתגורר במדבר המרוחק של אריזונה. הוא הקים את כנסיית הפייוטה ב-1977, ולחם עם השלטונות לזכותם של האינדיאנים לקיים את המסורת שלהם. אחרי שנים רבות הוא הצליח בכך, ושבטו נמנה עם כמה שבטים נוספים, המורשים לקיים את המסורת והפולחנים העתיקים שלהם.

ליד מחלון חדרו של עמנואל (למעשה ליד כל חלונות הבית) רוקדים אינספור יונקי דבש קטנים וזוהרים וציפורים צבעוניות אחרות. זאת חגיגה אמיתית לעיניים ולנשמה. "להיכן שתביטי תמצאי אשראה. מחוץ לחלונות הבית שלנו תראי יונקי דבש עם שחר, וגם זהבונים סנוניות אציליות. האדמה רווית חיים עם אנרגיה עצומה. הקויוטה, הנשרים, הניצים, האיילים והכבשים. אנו כולנו מחוברים ביחד."

 

 

 

  

 

 

  

 

מימין, בפתח ביתו של עמנואל. משמאל, אני בחברת מטיו ואנני, שניהם כוהנים של הפייוטה. בריאותו של עמנואל רעועה מאוד, ואין אני יודעת אם אזכה לראותו שוב. אנני ומטיו מטפחים ביחד עם עמנואל הזקן את המסורת העתיקה של הפייוטה פן תאבד ותעבור מן העולם.

      

    

2008, ארה"ב, אריזונה. עם האמן והשאמאן ראחליו (Rahelio), משבט הטולטקס (Toltec), לפני תחילת טקס חיבור לוורטקסים (Power Vortexes) של ארוזיונה. הטולטקים הם יותר בבחינת עם מאשר שבט. אולם גם על עם מפואר כטולטקים לא פסח ההרס של האדם הלבן. היום רק מעטים מבני המסורת המפוארת הזאת שומרים על גחלת אבותיהם. ראחליו הוא אחד מהם.

 

 

 

 

 

 

 

מומלץ לקריאה כאן

 

תרגילים שאמאניים

 

1

בלו לפחות שעה בכל יום מחוץ לכותלי הבית, רצוי במקום שיש בו עצים, חוף ים, נהר וכד'. התחברו אל המרחב. האזינו לטבע. האזינו לשקט. ראו את הצבעים. הרגישו את התדרים. השתדלו לפענח את שפת היקום, או פשוט הירגעו והתחברו אל הפנימיות שלכם: הלב והנשמה. לאט לאט רגישותכם תגדל, ובעקבות כך יכולתכם להיות חלק מהכוליות. בכך תתרמו לבריאותכם ולצמיחתכם האישית והרוחנית.

 

2

רעשן הוא אחד הכלים הראשונים שבהם השתמש האדם כדי להשיג מצבי תודעה שונים ובכך תרם לבריאות הפיזית, הנפשית והרוחנית שלו. השאמאנים בכל העולם משתמשים ברעשן למטרות טיהור וריפוי. בחברה המערבית הדבר הראשון שמגישים לתינוק הוא הרעשן. ייתכן שבני האדם נושאים הכרה תת-מודעת שהרעשן הוא מקור קמאי של נחמה, הרגעה, חידוש חיוניות, עוצמה וכוח שתמיד נוכחים בבאים להזכיר לנו לתבוע אותם ולזכור את כל מי שאנחהו.

 

הניעו מלפניכם את הרעשן בעודכם מקרקשים בו בתנועות אנכיות ואופקיות ארוכות מעלה ומטה. הרעשן הוא חיקויו של האדם את הגשם, כך שתנועות אלה מספקות ניקוי וטיהור של הגוף הפיזי והגופים הרוחניים. עכשיו, הניעו את הרעשן בתנועות רחבות מעגליות בצד הימני של גופכם: בכך תקראו בחזרה לכל החלקים הדינמיים של טבעכם. עשו את אותו הדבר בצד השמאלי של גופכם: בכך תקראו בחזרה לכל החלקים של הטבע המגנטי שלכם. (כריזמה, ביטחון עצמי ושמחת חיים שייכים לטבע המגנטי שלנו).

 

את הרעשן אתם יכולים לעשות לבד, בכך יגדל כוחו. עשיית רעשן היא פשוטה מאוד. אפשר לקחת ענף של עץ באורך בין 20-30 ס"מ ולחבר בקצהו פעמונים קטנים, צדפים, חרוזים. היו יצירתיים וחופשיים. תנו דרור לדמיון שלכם.

 

הערה חשובה: אנא, אל תקטפו את הענף מהעץ, יש מספיק ענפים יבשים פזורים בטבע. כשאתם מוצאים ענף שמוצא חן בעיניכם, את הצדפים, האבנים, הביעו תודה לעץ שסיפק אותו: פזרו כמה אגורות ואמרו תודה, או פזרו כמה סוכריות ואמרו תודה, או כל מחוות תודה אחרת. לטקסיות הקטנה הזו יש עוצמה בונה. אפשר גם לקנות מקל בחנות לעבודות יד, וגם אז עשו טקס קטן לרעשן שלכם. כשאתם משתמשים בו לראשונה, תלכו לטבע: יער, חוף ים וכד', ועשו את התרגיל שם, בהתכוונות גדולה ואמרו תודה. בכך תקדשו את הרעשן שלכם. 

 

עוד הערה: בדומה לנוהג הקיים ביהדות, ומאותן הסיבות בדיוק (אם כי ביהדות הסיבות לכך מוסברות בצורה מעט אחרת, אך יש דימיון בין הסיבות), הרבה מן השאמאנים אינם מסכימים להצטלם או להקליט את קולם. הצטלמתי עם אלה שהסכימו לכך וכיבדתי את אלה שסירבו. 

 

לתשומת לב!:  המובא לעיל, הן מהיבט רפואי והן אחר, הוא בבחינת מידע בלבד, ואינו בא במקום טיפול ו/או ייעוץ, והוא על אחריות הקורא בלבד, ראה גם הבהרה משפטית.

 

אלה שונייה

  

  ©כל הזכויות שמורות.

 ספרות מומלצת

1. Eliade Mircea, Shamanism, Prinston, 1964

 קיים תרגום בעברית

2. Katz Richard, The Straight Path of the Spirit, Vermont, 1999

3. Moore Thomas, The Re-Enchantment of everyday life, N.Y. 1996

11. Davies P.C & Brown J.R, The Ghost in the atom, Cambrige 1986

12. Mattews Caitlin, Singing the soul back home, Shaftesbury, 1995

קיים תרגום בעברית: לשיר את הנשמה הביתה, הוצאת פראג

13. Grof Christina & Stanislav, The stormy search for the self, N.Y. 1991

21. Harner Michael, The way of the Shaman, N.Y., 1990

22. מגד נחום, שערי תקווה ושערי אימה, מודן, תל אביב 1998