דע את עצמך
ביוון העתיקה, בכניסה למקדש בדלפי, שם האורקלים חזו גורלות לפונים אליהם היה כתוב: דע את עצמך. זה המפתח והסוד של החיים שלנו ושל הגורל שלנו. אדם שיודע את עצמו לא זקוק לחיזוי. לאדם שיודע את עצמו אין עבר ואין עתיד. בלתי אפשרי לראות לאדם שיודע את עצמו את העבר שלו, או לחזות את העתיד שלו – אדם כזה חי בהווה נצחי.
המילה לדעת בעברית רומזת על אקט נוסף ונעלה יותר מרק ידיעה רציונאלית שכלתנית. לדעת הוא אקט אינטימי, שנובע מתוך חוכמת לב רוחנית. באקט הזה איש יודע את אשתו, הוא מתמזג איתה ונוצר משהו חדש, חיים חדשים, אהבה גדולה. בידיעת האדם את עצמו הוא מתמזג עם עצמו. אלה הם הנישואים המקודשים. ההפכים בו מתמזגים: הנקבי והזכרי, היבטי צל עם היבטי אור – אדם חדש נולד.
אבל עד שאדם מגיע לדרגה עליונה כזאת הוא צריך לעבור נתיב של התפתחות פנימית וחיצונית: אזוטרית ואקזוטרית, הוא צריך לעבור תהליך של אלכימיה, שיהפוך את העופרת הרגילה לזהב טהור. זו הייתה העבודה האמיתית של האלכימאים העתיקים. העופרת הרגילה נמשלת לדרך חיים ומודעות עצמית בלתי מעובדות, הנמצאות במצב הגולמי שלהן. דרך הנכונות לצאת למסע חיפוש עצמי והנכונות לעבור את שלבי החניכה, שלא פעם כרוכים באתגרים וקשיים לא מעטים, האדם מזכך זהב טהור מן העופרת הפשוטה. הזהב נמשל לדרך חיים ומודעות מעובדות, נעלות, שבאמצעותן האדם משנה את המציאות שלו. המציאות לא השתנתה באמת, אבל ההתייחסות והגישה של האדם אליה השתנו, וזה שינה את עולמו.
סיפור טאואיסטי עתיק מספר:
שאל החניך את מורהו, "כבודו, מהו מצבו של האדם לפני הארה?".
"ההרים הם רק הרים והוואדיות הן רק וואדיות", ענה החכם.
"כבודו, ומה קורה לאדם בהארה?", דרש החניך.
החכם עצם את עיניו וענה, "ההרים אינם עוד הרים והוואדיות אינן עוד וואדיות".
"כבודו, ומה קורה לאדם אחרי הארה?", שאל החניך בסקרנות גוברת.
"ההרים הם רק הרים והוואדיות הן רק וואדיות".